רפלקציה קבוצתית:
כשהיה צריך להתחלק לקבוצות לסרטים בתחילת התהליך היה לנו מאוד קל להתחבר אחת עם השנייה ומראש ידענו שבזכות זה שאנחנו חברות אנו נתמוך מאוד אחת בשנייה ונהיה קבוצה חזקה, כאשר היה צריך לבחור נושא לסרט כל אחת שמצאה נושא וחשבה שהוא יכול להיות מתאים העלתה אותו כאופציה לנושא עד שלאחר שיחה עם חברה בשם ליאת בה היא שמעה על הקושי שלנו והלחץ מכך שלא מצאנו נושא היא הציעה את עצמה וסיפור חייה בתור נושא לסרט, כמה מחברות הקבוצה שהכירו את ליאת בצורה קצת יותר קרובה גם מלפני הופתעו שהייתה מוכנה לפתוח את הסיפור שלה אל מול אנשים נוספים ואל מול המצלמה את הייתה הסכמה קבוצתית כי רעיון זה הוא הנושא הטוב ביותר שנתקלנו בו ועליו צריך להיות הסרט שלנו ולכן התחלנו במלאכה כשהתחלנו להתעמק יותר במה לדעתנו צריך להתמקד הסרט נתקלנו במכשולים כשלא ידענו כמה נכון מצידינו לחשוף ולבקש ממנה להיפתח בנוסף עם העומס של כיתה יב נתקלנו בקשיים לקבוע ימי צילום ולצלוח אותם, בכל ימי הצילום בנוסף לצלמת נכחה גם הבמאית ובחלקם אף הצטרפה המפיקה לאחר שלושה ימי צילום נתקלנו בקושי כי לא ידענו לאן נכון להתקדם עם הסיפור שלה והיה לנו קושי לקבוע ימי צילום גם עם ההורים של ליאת או האחים שלה ובכל זאת ניסינו להמשיך ולדחוף קדימה, למצוא את הכיוון שלנו כי ידענו שמדובר בסרט הגמר שלנו, קצת לאחר מכן לאחר פגישה עם המורים החלטנו מה הכיוון הסופי שאנחנו שואפות אליו ויצאנו לחופש פסח אך כשחזרנו מפסח גילינו שכל החומרים שלנו נמחקו ונכנסנו לדיכאון התחלנו לנסות להעלות רעיונות חדשים ולבדוק מה תופס, חשבנו לחזור לרעיונות מתחילת השנה אך שום דבר לא עבד, בין הרעיונות עלה כבדיחה לעשות סרט על זה שנמחק לנו הסרט והתחלנו לצלם את עצמנו תוך כדי שהאירועים מתגלגלים, לאחר מכן כשהבנו שזה הרעיון הכי טוב שעלינו איתו החלטנו לתכנן כמה ימי צילומים להשלים את הקטעים שחסרים לנו ולבדוק כמה רגעים מתוכננים יותר יכולים לזרום מול המצלמה ובשלושה ימי צילומים חדשים שתכננו ושעות רבות שישבנו החדר העריכה יצאנו עם התוצר אין סרט.
כשהיה צריך להתחלק לקבוצות לסרטים בתחילת התהליך היה לנו מאוד קל להתחבר אחת עם השנייה ומראש ידענו שבזכות זה שאנחנו חברות אנו נתמוך מאוד אחת בשנייה ונהיה קבוצה חזקה, כאשר היה צריך לבחור נושא לסרט כל אחת שמצאה נושא וחשבה שהוא יכול להיות מתאים העלתה אותו כאופציה לנושא עד שלאחר שיחה עם חברה בשם ליאת בה היא שמעה על הקושי שלנו והלחץ מכך שלא מצאנו נושא היא הציעה את עצמה וסיפור חייה בתור נושא לסרט, כמה מחברות הקבוצה שהכירו את ליאת בצורה קצת יותר קרובה גם מלפני הופתעו שהייתה מוכנה לפתוח את הסיפור שלה אל מול אנשים נוספים ואל מול המצלמה את הייתה הסכמה קבוצתית כי רעיון זה הוא הנושא הטוב ביותר שנתקלנו בו ועליו צריך להיות הסרט שלנו ולכן התחלנו במלאכה כשהתחלנו להתעמק יותר במה לדעתנו צריך להתמקד הסרט נתקלנו במכשולים כשלא ידענו כמה נכון מצידינו לחשוף ולבקש ממנה להיפתח בנוסף עם העומס של כיתה יב נתקלנו בקשיים לקבוע ימי צילום ולצלוח אותם, בכל ימי הצילום בנוסף לצלמת נכחה גם הבמאית ובחלקם אף הצטרפה המפיקה לאחר שלושה ימי צילום נתקלנו בקושי כי לא ידענו לאן נכון להתקדם עם הסיפור שלה והיה לנו קושי לקבוע ימי צילום גם עם ההורים של ליאת או האחים שלה ובכל זאת ניסינו להמשיך ולדחוף קדימה, למצוא את הכיוון שלנו כי ידענו שמדובר בסרט הגמר שלנו, קצת לאחר מכן לאחר פגישה עם המורים החלטנו מה הכיוון הסופי שאנחנו שואפות אליו ויצאנו לחופש פסח אך כשחזרנו מפסח גילינו שכל החומרים שלנו נמחקו ונכנסנו לדיכאון התחלנו לנסות להעלות רעיונות חדשים ולבדוק מה תופס, חשבנו לחזור לרעיונות מתחילת השנה אך שום דבר לא עבד, בין הרעיונות עלה כבדיחה לעשות סרט על זה שנמחק לנו הסרט והתחלנו לצלם את עצמנו תוך כדי שהאירועים מתגלגלים, לאחר מכן כשהבנו שזה הרעיון הכי טוב שעלינו איתו החלטנו לתכנן כמה ימי צילומים להשלים את הקטעים שחסרים לנו ולבדוק כמה רגעים מתוכננים יותר יכולים לזרום מול המצלמה ובשלושה ימי צילומים חדשים שתכננו ושעות רבות שישבנו החדר העריכה יצאנו עם התוצר אין סרט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה